1. מאמר האלוהות והעולם

בארץ מצרים העליונה נמצא חרות על היכל אחד בימים הקדמונים לתאר האלוהות מילות אלה - כאילו האלוהים אומרם: "אני הוא שהיה והווה ויהיה תמיד ומסווה שלי מעולם חי לא גילהו" (לדעת בעל "מאור עינים להאדומי" פ"ו הוא מעשה ידי הערמוס טריסמאגיסטוס המצרי אשר הוא – לְדַעַת קצת - חנוך הנזכר בתורה, ראה קול יהודה על הכוזרי בתחילתו). הדברים האלה סתומים וחתומים הם מִיּוֹדְעֵי מדע והבינו בו כי הוא מֵעניין החכמה הנסתרה הידועה לקדמונים, אך אין אִתָּם יודע עד מה, מה היתה כוונת בעל המאמר על אמיתותו. ואני הולך רכיל, מגלה סוד יסוד החכמה הנסתרה אשר שאבתי מדברי המקובלים הנאמנים, אשר קבלו מִפֶּה אל פֶּה מחכמי קדם אשר עקבות-דבריהם נודעו עוד בימי בית שני, כנראה מספריהם אשר כתבו בימים ההם, וכמציץ מן החרכים הצצתי בחדרי מסתוריהם וביררתי את המקובל מימי קדם מן הנוסף בימים האחרונים, וביררתי הכוונה הברורה בדבריהם כאשר עמדתי על עומק מחשבותיהם, למען יסור כל מכשול וכל תלונה בכל פינות דת היהודים. ואבאר בזה מצוות אַחְדוּת השם הַמְּצַוֶּה בתורת משה לפי יסודי החכמה הזאת, וזה החלי, בעזר גואלי.

הערה: חכמי ישראל לפני הבית ואחרי הבית השני נָטוּ יותר אל שיטת אפלטון וסייעתו מאשר אל שיטת אריסטו, כי דבריו יותר נוטים אל הדת באמונת הנפשות והרוחנים כו' (נדחי ישראל למהרשי"ף וכמו-כן בזוהר שמות דְּרָשׁ ל"ז עמוד פ': "אשר אין בה מום זה יון דארחיה קריבין לארחי דמהימנותא עיין שם. תתת שאין בה מום – זה יוון שהריחו קרביים לאורחים נאמנים. תתת ועיין בספר "מורה נבוכים" חלק א' פרק ע"א בזה), כי קדומי הפילוסופים לקחו דעותיהם מדברי נביאי ישראל (מצרף לחכמה מהיש"ר מקאנדי) וממה שהיה מפורסם אצל בעלי הדתות הקדמוניות (עיין מילת הגיון פרק ח' בהמשך).

פרק א.

הרבה דעות ושיטות נאמרו לחכמי-יון וערב בעניין העולם, ולא נעלם מחכמי המדע החסרונות והשאלות אשר יש בכל שיטה ושיטה. אין שיטה בעולם אשר הֻשְׁלְמָה בלי חֶסְרוֹן אשר לא יוכל להמנות. וכבר אמרו הקדמונים על הפלוסופים: זה חולם וזה פותר, זה בונה וזה סותר. והאחרון הכביד חכם יהודי מחכמי אירופה ושמו ברוך שפינוזה מאמשׂטרדם, הוא בנה שיטה חדשה ויעש לה מכונות. הוא אמר כי כח הטבע הרוחני אשר בעולם המחייה והמניע כל דבר בטבע, דהיינו שלא בכוונה ורצון, הוא כח אחד התופס בכל העולם ומחייהו בכל פרטיו, פה יניע את צבאות השמים, שם יצמיח כל נאות-דשא ועץ, פה יעמיד את הדומם בתערובות יסודותיו, שם ירגיש וידבר, ידע וישכיל בחי ומדבר; ואף כי כל דבר אשר בעולם הוא תחת השינוי והתמורה, פושט צורה ולובש צורה, המה יאבדו והוא יעמוד לעד. וכבר הראו גם-כן קדמונים ואחרונים כי גם הגשמיים רק הצורות כלבוש יחלופו, עולם עצמות הגשם בחומרו ההיולי הוא קיים לעולם. (פילון היהודי בספרו המתואר מהיות העולם בלתי נפסד וכן נאמר בספר הפֶדַאן מאת סוקרטס; והרס"ג במאמרו השביעי בספרו ה"אמונות והדעות" והרמב"ן ב"שער הגמול"; ועיין ב-"מציאות הנפש" מאת סלָאנִימַסְקֶה בזה). ועוד אמר כי האלוהות והעולם עניין אחד דבק זה בזה ושניהם קדומים, כי האלוהות היא הטבע כדמיון הנפש עם הגוף, וגשמי העולם הם כדמיון איברי-גוף האלוהות. וכבר ידוע דעת מחקרי זמנינו כי העולם הגשמי הזה הוא גם-כן לִבְלִי קץ ותכלה, והוא גוף אחד בלתי בעל תכלית, כי גם השמים יתלכדו ולא יתפרדו כגוף האדם. ולדבריו הכח הרוחני נקרא אלוהות אך בערך הגשמי הנראה, על דרך שאמר הרמב"ם ז"ל כי "אדם" נקרא הנפש המדברת השכלית, והגוף נקרא (שמות ל) בשר האדם, אולם באמת נוכל לקרוא את כל העולם בכללו אֵל אחד, הרוחני עם הגשמי ביחד, כלשון בני אדם על האדם בגופו ונפשו יקראו אותו אדם, כי הגשמי הוא בלי קץ ותכלה, כמו שיאמרו המחקרים אשר פה השמש עומד כמלך בגדוד וסביב לה אדמות רבות יסובו וככוכבים יזהירו וגם האדמה שלנו בכללםושם למעלה עין לא ראתה שמשות אחרות ואדמות אחרות ככוכבים סביב יסובו, עד אין תכלית להם. וכן גם הכח הממלא את חלל העולם ותופס בכל היקום אשר בו ומחייהו, הוא גם-כן לבלי קץ ותכלה; ובזה הוא שפינוזה הסיר את השאלה הגדולה אשר שאל אריסטו על מאמיני קדמות הטבע (וכן על קדומי חכמי עובדי האלילים המאמינים שהאלוהים הוא נפש הגלגל - מורה פרק כ"ט, לחלק שלישי, עיין שם) שאין בעולם רק הכח הטבעי אשר בכל דבר, העושה בטבע שלא בכוונה ורצון, איך הכח הטבעי אשר בגלגל השמש והירח וכדומה (בזה נפלו דברי יש"ר מִקַּנְדִיָּה בספרו "האילים", עיין שם) יניע את הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלה (כי ממה נַּפְשָׁךְ? אם הוא קדמון, הוא מתנועע עד בלי תכלית ואם הוא מחודש, בודאי קשה, מי חִדְּשׁוֹ?) הלא הגלגל יש לו קץ ותכלה ואיך יהיה בו כח לבלי תכלית? נקל לגמל לעבור בחור המחט מאשר יהיה כח בלי תכלית בגשם בעל תכלית, ועל כן הניח אריסטו ליסוד, מציאות האל, שכל נבדל עצם נשגב עומד בעצמו ואינו נתלה באחר ואינו כח בגוף והוא המניע את הגלגלים בכוחו, שאין לו קץ ותכלה (פ"א בהלכות יסודי התורה מאת הרמב"ם ז"ל). וכן כל כוחות הטבע הם המניעים בכוחם ומחיים ומוציאים אותם לפעלם; ויש שהניחו בשכליים נבדלים הרבה (עיין מורה נבוכים פרק ד' לחלק שני), כמניין הגלגלים (עיין אברבנאל פ' וארא ע"פ בלטיהס). וגם כוחות הטבע יש להם שכליים נבדלים לדעת עו"א הקדמונים אולם לדעת אריסטו הָאֵל ית' לא ברא העולם בכוונה ורצון, אך העולם מהאל שהוא חוץ לעולם, הוא כדמיון התאצלות אור השמש מהשמש או המושכל מהשכל (מורה פרק כ' לחלק שני) [מורה נבוכים, חלק ב' פרק כ: . . . דברי אריסטו בתשובה על מי שחשב מן הראשונים שזה העולם נפל במקרה ושהיה מעצמו בלא סיבה, אמר: וכבר שמו אנשים אחרים סיבת אלו השמים והעולמות כולם מעצמם, שהם אמרו כי מעצמו היה הסבוב והתנועה אשר הבדילה והעמידה הכל על זה הסדר, ושזה עצמו מקום פלא גדול, רוצה לומר: שיאמרו בבעלי חיים ובצומח שלא יהיו ושלא יתחדשו במקרה, אלא יש להם סיבה, אם טבע, או שֵׂכֶל, או זולת זה ממה שדומה לו, שלא ייוולד אי-זה דבר שיזדמן מכל זרע או מכל שכבת זרע, אלא מזה הזרע יהיה זית ומזה השכבת-זרע יהיה איש; ויאמרו בשמים והגשמים אשר הם מבין שאר הגשמיים הנראים אלוהיים, שאמנם היו מעצמם ושאין להם סיבה כלל כמו שיש לבעלי-חיים ולצמחים, זה תורף דבריו. והתחיל לבאר את זיופה של זאת המחשבה אשר חשבוהו במאמר יותר רחב; הנה כבר התבאר לך שאריסטו יאמין ויבאר במופת שֶׁאֵלּוּ הנמצאות, כולן אינן נמצאות במקרה, ואשר יסתור היותן במקרה שיהיו בעצם, רוצה לומר: שיש להן סיבה מחייבת להיותן כן בהכרח, מפני הסיבה ההיא נמצאו כפי מה שהם עליו. זהו אשר התבאר במופת והוא אשר יאמינהו אריסטו. . . . ] על-דרך החיוב והוא קדום כקדמותו, ועל כן אמרו לדעתו על העולם שהוא אצילות מהאל ית' ולא בריאה יש מאין (שם פכ"א וכתרי בתחילתו), אמנם לדברי שפינוזה הוסרה שאלת אריסטו הנ"ל, כי בכל העולם תופס וממלא כח אחד טבעי לבלי קץ ותכלה בגוף, בעל איברים רבים לבלי קץ ותכלה.

פרק ב

הדת האלהית תורנו גם-כן במציאת עצם נשגב ומרומם נפרד מהעולם ומכוחותיו, ואילו כל העולם כולו יאבד ממציאותו והיה כלא היה. הוא יעמוד לעד כדעת אריסטו המבואר, אף תוסיף אמריה לאמר כי העולם מחודש בכוונה ורצון ממנו, והוא בעל רצון ודיעה ומנהיג את העולם ברצונו, ואולם בביאור עניין מציאת האל וחידוש העולם רַבּוּ הדעות; יש שאמרו כי הוא נמצא חוץ לעולם ממש, כי העולם הוא בעל גבול ותכלה והוא חוץ לעולם עד בלי תכלה (עיין "מפעלות אלוהים" מאת הרבי יצחק אברבנאל פ' ג' ממ"ד) רוחני ושכלי פשוט אין ערוך בינו ובין הגשמיים הנבראים ממנו, וכסא כבודו בשמים ממעל, וכמו שנאמר: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם" (דברים כו 15) ואך השגחתו תגיע בארץ וכמו שנאמר: "מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יהוה רָאָה אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם: מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (תהלים לג 14-13) וכדומה, ומה שאמר הכתוב: מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו 3) היינו שמכבדים אותו בכל מקום כביאור הרמב"ם ז"ל (במורה פרק ס"ד לחלק ראשון), [מורה הנבוכים חלק ראשון, פרק ס"ד: . . . והנה אבאר הדברים בשתוף מלאך, וכן כבוד ה', פעמים רוצים בו האור הנברא אשר ישכינהו השם במקום להגדלה על דרך המופת, "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יהוה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ", וכבוד ה' "מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן", ופעמים רוצים בו עצמו יתעלה ואמתתו, כמו שאמר: "הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶךָ", ובא המענה "כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", מורה כי הכבוד הנאמר הנה עצמו ואמרו כבודך להגדיל, כמו שביארנו באמרו: "וְאָמְרוּ-לִי: מַה-שְּׁמוֹ?", ופעמים רוצים בכבוד הגדלת האנשים כולם את השם ואף כל מה שזולתו יתברך יגדילהו, כי הגדלתו האמיתית היא השגת גדולתו. הנה כל מי שהשיג גדולתו ושלמותו כבר הגדילו כשיעור השגתו, והאדם לבד יגדילהו במאמרים להורות על-מה שהשיג בשכלו ויפרסם בו לזולתו . . . וכבר הרחיבה לשון העברי בזה עד שהתירו על-זה העניין לשון אמירה ויאמרו על מי שאין השגה לו שהוא שבח; ואמר כך כמו שאמר "כָּל-עַצְמוֹתַי | תֹּאמַרְנָה יהוה, מִי כָמוֹךָ?" סיפר על היותם מחייבות זאת האמונה שהם אשר אמרוה אחר אשר בעבורם נודע זה גם כן, ולפיכך קרוא זה העניין כבוד. נאמר: "מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", דומה לאמרו: "וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ", כי השבח יקרא כבוד. כבר נאמר: "תְּנוּ לַיהוה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד", ונאמר: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד", ובא ממנו הרבה, והבן זה השתוף גם-כן בכבוד ופרשהו בכל מקום כפי עניינו ותמלט מספיקות גדולות.] או השגחתו היא מלוא כל הארץ כביאור האחרונים; וכן מה שאמר הכתוב: "כִּי יהוה הוּא הָאלוהים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת" (דברים ד 39) הוא אך לעניין יכולתו והשגחתו בכל. ובעניין חידוש העולם יש שאמרו שבתחילה היה האלוהים ממלא את כל חלל העולם ואחרי-כן כיווץ וצמצם את עצמו לצדדים ועשה מקום פנוי בתוכו וברא בו את העולם הגשמי הזה - יש מאין, וכבר היכה על קדקד הדעה הזאת הרב מלאדי ז"ל בספרו התניא (חלק ב' סימן פ"ז – אשר לא הובא לדפוס מפני חמת תלמידי הגר"א מווילנא ונשאר בכתובים) באמרו, כי באלוהים הפשוט אין לאמר שנמצא פה ואילו שם איננו, כי אינו תחת המקום והגבול והזמן כו' ואיך נאמר בו עניין צמצום והתכווצות וסילוק עצמותו שהוא מכת הנמנעות גם בחוקו ית' וגם-כן, אם כן אתה מוצא שינוי באלוהות בין קודם שנברא העולם לאחר שנברא העולם, והאלוהות אין בה שינוי ותמורה וכו' וכמו שקדמו המחקרים בזה. והאמת הוא כמו שאמר איש גדול ליהודים בימים הקדמונים הרב סעדיה גאון בספרו "האמונות והדעות" במ"ב בזה הלשון "הש"י נמצא בכל מקום, כי אילו היו המקומות מפרידים בין חלקיו, לא היה בורא אותן; ואילו היו הגשמיים מפרידים המקומות ממנו או מקצת, לא היה בורא אותן; וכיון שהדבר כן, המצאו אחר שברא את הגשמיים כולם כהמצאו קודם לכן, בלא שינוי ובלא פרידה ובלא הסתר ובלא הפסק כמו שנאמר: "אִם-יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים, וַאֲנִי לֹא-אֶרְאֶנּוּ? נְאֻם-יהוה. הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יהוה:" (ירמיה כג 24)" עד כאן דבריו. וכן הוא דעת הא"ע במקומות רבים ובפרט בביאורו לישעיהו עיין פסוק "מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". והיא הדעה האמיתית המוסכמת בדברי הנביאים במקומות רבים לפי פשוטן ובמאמרי רז"ל הקדמונים, שהאלוהים הוא עצם התופס בכל, כאמרו בשיר הייחוד: "סובב את כל ומלא את כל ובהיות כל אתה בכל" עיין שם; ולא על דרך שאמר שפינוזה שהוא כח בגוף העולם וממלא את הכל, אך שהוא תופס בכל וחודר והולך בכל, לא על דרך ממלא הגשמיים, כי אם שהגשמיים לא יסתירו ולא יָסוֹכוּ בעדו. כי רק בעדינו מסתירים ומפסיקים כי גם אנו גשמיים כמותם, אולם בעד הרוחני ושכלי גמור לא יסתירו ויפסיקו כלל, והוא חודר והולך בהם כְּמִקֶּדֶם כמו קודם שברא אותם. ומה שאמר בכל מקום כי ה' יושב בשמים, עניין שמים הוא גובה ומעלה כמו שאמר הא"ע פ' בראשית; וכן הוא בלשון ישמעאל ועניין גובה ומעלה כאצל הש"י ורוחניים הוא רק במדריגה ולא בַּמקום, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל ב"הלכות יסודי התורה" (פרק ב' הלכה ו) עיין שם. [רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ב הלכה ז: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא, ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכל ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלוהים ובני אלוהים וכרובים ואישים, כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על-שם עשר מעלות שלהן הן, ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורה שנקראת חיות, לפיכך נאמר בנבואות שהן תחת כסא הכבוד, ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה, לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם."] ועל זה אמר בזוהר: "סובב כל עלמין וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה." תתת סובב את כל העולמים וממלא את כל העולמים ואין מקום פנוי ממנו. תתת וחידוש העולם לפי השיטה הזאת הוא כמשל כלים שנעשו בתוך האור והאור מתפשט בהם וחודר והולך בהם כמקדם, שמצד הכלים יש חידוש ומצד האור אין חידוש כלל, כי גם מקודם היה פה, אולם הכלים עשה להם העושה מקום בעצמותו על כנו כמקודם כו'. (פרדס פ"ט מִשַּׁעַר עַצְמוּת וכלים: ואף כי הוא אמר זה על עולם האצילות ולדיעה הנ"ל הוא גם בעשייה, יובן העניין על-דרך שיתבאר להלן כי גם עולם האצילות הוא פה עולם חודר בתוך עולם ועשר ספירות בתוך עשר ספירות ובתוך כל העולמות הוא האלוהים בעצמו ב"ה כמו שיתבאר בפרק ה). ועל-כן יאמרו המושלים הקדמונים שהעולם הוא כמו לבוש האדם, שהאדם מסתתר ונעלם בו ואינו נראה, רק הלבוש. כן הקב"ה ברא ועשה על עצמו לבוש גשמי מכלים ודברים גשמיים ואנו משיגים אלוהותו רק דרך הלבוש הזה שאנו משיגים שהוא תופס בכל העולם ונוקב והולך כמבואר. ועל-זה אמר בזוהר גם-כן: תתת איך הוא תפוס בכל העולמים ואף אחד שתפוס בו; תתת ומה שאמרו רז"ל (ברכות דף י' עמוד א') מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקב"ה ממלא את כל העולם כולו (ועיין מה שאמר הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקיו ופרק ע"ב לחלק ראשון על עניין שיעור קומה של יוצר בראשית) שיראה מזה שבא באופן ממלא הגשמיים וכח בגוף כמו הנשמה, הוא רק הארה ממנו ולא הוא בעצמו והוא סוד הצמצום והקו וחוט שאמר האריז"ל ויתבאר ביאורו להלן פרק ה' עיין שם. ובעניין חידוש העולם יש מאין רבו הדעות, כי הפילוסופים הקדמונים לא יאמינו במציאת דבר שלא מדבר, יש מאין המוחלט, והוא מכת הנמנעות אצלם גם בחוקו ית' (מורה פרק י"ג לחלק שני. וכמו-כן הרב יעקב עמדין במטפחת ספרים לדעת המקובלים והוא טעות). ועל-כן הניח אפלטון היוני ליסוד אשר היה חומר היולי קדום כקדמות האלוה ית' בלי שום צורה כלל, לא עצמית ולא מקרית ותוארית והיה חומר מוכן לקבל צורת העולם בכל פרטי הצורות ונקרא חומר משותף לכל הצורות של היסודות, צורות האש והרוח וכו'. והראייה כי היסודות ישתנו קצתם אל קצתם והוא כחומר ביד היוצר והאל ית' הוא הממציא את הצורה בחומר והוא למעלה במדריגה הרבה מאד מן החומר, אף שגם הוא קדמון כמו האלוה ית'. (ויש שבנו על-זה עניין פועל הטוב ופועל הרע כידוע להקדמונים) וחידוש העולם הוא רק מצד הצורה וכו'; ונתבאר דעתו באורך בדברי הרמב"ם ז"ל במורה שם. ויש שהאמינו ברוחניים ושכליים קדמונים, ומהם נמשך על-ידי השתלשלות והרכבה העולם הגשמי הזה ועל-דבר-זה הולכת שיטת מעט המקובלים הקדמונים; הביאם הרס"ג, שהעשר ספירות הן קדמונים ואחד הן עם האלוהות והוא טעות כמו שיתבאר להלן וכמו שאמר הרב מלאדי ז"ל. ויש שאמרו כי מעצמו יתברך עשה את העולם, וכבר תמה על אלה הדעות הרס"ג בספרו "אמונות ודיעות" מ"א, כי איך יתהפך דבר לא מצוייר בצורה (רוצה לומר: שאינו אף מוכן לקבל צורה) עד שיצוייר בצורה ומה שאין לו עניין לעניין כו'. ואיך ישים הש"י עצמו קצתו גוף עד שישיגוהו המשיגים ויאנש וירעב ויצמא כו' עיין שם, וכמו שתמה הרמב"ם ז"ל (פרק כ"ב לחלק שני) על תלמידי אריסטו שהשתלשלות מועלת להרכבה, אולם חומר מרוחני לא יהיה כי כל מה שישתלשל יהיה פשוט ורוחני וכן ככתב הרב מלאדי ז"ל שם. ועל-כך הסכים הרס"ג וכן היא הדעה המוסכמת בכל ישראל שהעולם נברא יש מאין המוחלט, כי הש"י כל יכול לברוא דבר מִלֹּא דבר ועניינים מתחלפים בעצמם אף שהוא פשוט ברצונו, וכמו-כן אמר הרמב"ם ז"ל שם, ויתבאר עוד בזה להלן, (עיין "מצוות אַחְדוּת השם" מאת מורנו הרמ"מ ז"ל).

הערה - הרב מלאדי ז"ל באגרת שלו הנדפסת בסוף ספר "מצרף העבודה" כתב. כי לפי הנשמע במדינתו מתלמידי הגר"א מווילנא תפס הגר"א ז"ל את תלמידי הבעש"ט ז"ל באמרם כי פירוש "ממלא כל עולמים" הוא כפשוטו, שֶׁעַצְמוּת אלוהות יש בכל דבר. ולדעתו אינו כפשוטו ומלוא כל הארץ כבודו, היינו השגחתו כו', עיין שם. והאמת היא כי תלמידיו כיחשו או שמעו מתלמיד שלא היה מקובל, כי לא כן היה עִמָּדוֹ. והראייה כי תלמידו הגדול הרב חיים מוואלאזין ז"ל האריך בספרו "נפש החיים" שער ג', ככל אשר הבאנו למעלה בשם הרס"ג, והביא שם בשם הרוקח גם-כן כדברינו ופירוש "ממלא כל עולמים" כפשוטו. גם הביא שם על-דרך רמז ביאור חילול השם (כביאור הבעש"ט הנמצא בכתבים) על האומר שיש חלל ומקום פנוי באלוהות כפשוטו, והרבה דברים בשם שנאמרו בספרי תלמידי הבעש"ט ז"ל. והאמת כי תורה אחת לנו ואך כפי הנראה מספר נפש החיים צעקו מרה על איזה מן החסידים שעשו דרך חדשה בעניין עבודת התפילה, שלא להביט על זמן התפילה הנקבע מקדם. אך להמתין עד שיתעוררו בלבו אהבה ויראה לאלוהים, מטעם המבואר בזוהר: תפילה בלא דחילו ורחימו תתת בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה תתת לא פורחת לעילא, וגם מלימוד התורה הנגלית רחקו מאד ובאמת קמו אנשים כאלה בשנת תק"ל. אולם גם קהילות החסידים צעקו מרה וימחו מן הארץ בפקודת תלמיד הבעש"ט ז"ל - המגיד הגדול ממזעריטש נבג"מ, כידוע.

פרק ג

עניין בריאת יש מאין - כאשר ניקח את ההוראה הזאת שלא בדקדוק, נמצא אותה בכל עת וזמן כמו בצמיחת עשבים ואילנות מהאדמה וכן בריאת בעלי-חיים מהאדמה וממאכלים מעופשים, כאמרם: המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית; אולם באמת אחר הדקדוק נמצא, כי זהו עניין בריאת יש מיש, (ואך לעומת יצירת דברים מלאכותיים שהיא גם לעיניינו "יש מיש" נקרא זה "יש מאין" על דרך ההעברה, כי עצם הדבר נתחדש בלי ראות לראות; ראה אדרת אליהו פרשת בראשית על לשון ויברא אלוהים את התנינים כו' בורא פרי העץ, שנתחבט בו הרמב"ן ז"ל עיין שם). [הערה: בהעדר בספריתנו "אדרת אליהו", להלן מובאה מפרשנות הרמב"ן לבראשית פרק א פסוק 21 - וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים - בעבור גודל הנבראים האלה שיש מהם אורכם פרסאות רבות, הגידו היונים בספריהם שידעו מהם ארוכים חמש מאות פרסה, ורבותינו גם כן הפליגו בהם (עיין ב"ב דף ע"ג עמוד ב'), בעבור זה ייחס בהם הבריאה לאלהים, כי הוא שהמציאם מאין מבראשית, כאשר פירשתי לשון בריאה. וכן יעשה באדם למעלתו, להודיע כי הוא מוצא מאין עם דעתו ושכלו: ואני תמה למה לא אמר ביום הזה "ויהי כן". ואולי לא יתכן להזכיר "ויברא" אחרי "ויהי כן", כי מבראשונה ידבר. ורבותינו אמרו (בבא בתרא דף ע"ד עמוד ב') כי התנינים הגדולים הוא לויתן ובת זוגו שבראם זכר ונקבה, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא. ואפשר כי מפני זה לא היה ראוי שיאמר בהם "ויהי כן", כי לא עמדו עוד.] כי כבר הראו המחקרים על ידי כלי הראות כי בזרע של כל צומח יראה גוף הצומח ההוא בנוי ומתוקן בשורשיו וענפיו וסעיפיו ועליו, והצמיחה היא רק גידול חלקיו על ידי כח הזן וכו', (וכמו-כן הרב מלאדי ז"ל בכתובים בביאור את קרבני לחמי). וכן בזרע כל בעל חיים יֵרָאו רמשים קטנים מתנועעים אנה ואנה בדמות הבעל חיים המזריע. ואף הנולדים מאדמה מבלי זרע - כדעת הקדמונים - (ראה ספר "הברית" חלק א מאמר י"ד פרק ח') הם גם כן יש מיש. כי החומר אשר עד הנה לבש צורת העפר, יפשוט צורתו וילבש צורת הצומח ותוארו, צורת הבעל-חיים ותוארו (ראה "רוח חן" פ"ע) כאשר נעשה בטבעו מוכן לקבל הצורה האחרת כאשר הרכבת ומזוג היסודות יהיו באופן נאות לזה, כמבואר בספרי הטבע באורך. ועל-דרך-זה היה כל הנברא מיום ראשון והלאה בששת ימי בראשית כעניין "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" וכו' "וַיִּצֶר יהוה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה" כו' (בראשית א 11 ; ב 19) הכל יש מיש, רק שהלביש הש"י הצורות בחומר, אך החומר הראשון, חומר היסודות הקודם לכל, אותו בְּרָאוֹ הש"י יש מאין גמור, שלא כדעת אפלטון ואחר-כך עשה בו צורות היסודות: אש, רוח, מים, עפר כו' (רמב"ן ז"ל פרשת בראשית). [רמב"ן (בראשית א 1) "ואחר שאמר כי בתחילה במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחרי הבריאה הזו היתה "תוהו", כלומר חומר שאין בו ממש, והיתה "בוהו", כי הלביש אותה צורה: ופירש שבצורה הזו צורת ד' יסודות שהם: האש והמים והעפר והאויר, ומילת "הארץ" תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת "חושך" מפני שהאש היסודית חשוכה, ואילו היתה אדומה היתה מאדימה לנו את הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא "תהום", ולכן יקראו מי-הים "תהומות", כפי שכתוב (שמות טו 5) "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ", "קָפְאוּ תְהֹמֹת" (שמות טו 8), "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" (יונה ב 6), ויקרא קרקע הים "תהום", "וַיִּגְעַר בְּיַם-סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר:" (תהלים קו 9), "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת, כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" (ישעיהו סג 13). והאויר יקרא "רוח". וכבר נודע כי היסודות, הארבעה מקשה אחת, והעמוד שלה הוא עִגול הארץ, והמים מקיפים על הארץ, והאויר מקיף על המים, והאש מקיף על האויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה, והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותכנס בחושך ותרחף על המים.] ואף כי לפי ההנחה למעלה כי מציאת דבר לא מדבר אינה מן הנמנע אצל הש"י אשר כל יכול, נוכל להאמין ולאמר שהיסודות נבראו בצורתם יש מאין וכן כל מה שלא נזכר בששת ימי בראשית נכלל הכל במאמר: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ולא היה שם חומר קודם היולי כלל (וכך דבר האברבנאל פרשת בראשית, עיין שם). והראייה שהביאו הקדמונים כי היסודות ישתנו קצתם אל קצתם כו', אין ראייה אך שהחומר שלהם הוא משותף לכל היסודות בשווה וחומר אחד לכולם, אולם מאין לנו לאמר שהחומר נעשה קודם הצורה, אך החומר והצורה נעשו כאחד ואחרי היותם אנו שופטים כי יש חומר וצורה, ובאמת אין שום קדימה לזה על זה (וכן מבאר בעל "רוח חן" פ"ח, עיין שם). אולם הסכמת כל המקובלים - אשר בית ישראל נשען עליהם - שהיה חומר קדום, הִיּוּלִי, אך נעשה מקודם בידי הש"י יש מאין – ואחר כך המציא בו הש"י צורת היסודות. וכן דעת פילון היהודי בספריו (ועיין רמב"מן במילת הגיון ש"ע לדעת הרמב"ם כן), והדבר הזה מקובל בידם ואפלטון הפילוסוף קיבל מהיהודים בלמדו עם ירמיה הנביא, כידוע (עיין אוצר נחמד על הכתרי מ"ב סימן כ"ז) אך שהוא האמין בקדמותו, ורבים כתבו לדעת אפלטון שהודה לנו שהחומר הראשון הוא נברא מאין ברצון הש"י (מ"ע פ"ד). והאחרונים מן המחקרים הכחישו לגמרי עניין מציאות החומר בלא צורה כלל ואמרו (רמב"מן שם): איך אפשר שיהיה נעדר מכל צורה ולא יהיה מוכרע לאחת מן הצורות: או ארוך, או קצר, עבה, או דק, כו'? ובאמת אין זה תימה על מציאותו בלא צורה עצמית, וגם על הצורה המקרית ותוארית אין שאלה כי היה עוד בלי גבול ותכלית, כי כל העולם בכללו הוא ללא גבול בתכלית, כמו שנתבאר ודבר בלתי בע"ת אין לו לא קומה ולא שיעור (כמו שאמר הרמב"מן למילת הגיון שי"א סוף אות י"א). והיה יסוד דק שאין בו ממש עבות (רמב"ן ז"ל פרשת בראשית) [פירוש הרמב"ן על בראשית א 1: "הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין, אלא לשון "ברא". ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכוח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "הִיּוּלִי".] כיון שהוא גם חומר האש והרוח הדקים גם עתה. אך אחרי-כן בלובשו הצורות נחלק לבעלי גבול ותכלית מצד צורתן ואיכותן; וחלק ממנו קיבל צורת האש, והחלק השני קיבל צורת הרוח וכן כולם כמו שביארו הפילוסופים הקדמונים (ועניין סוכ"ע יתבאר להלן בפרק ה) ועיין מה שכתוב למעלה בהערה, כי ממנויים בעלי תכלית יוכל להיות בלתי בעלי תכלית. ובפרט כי באמת מצד החומר ההיולי שָׁמַיִם וארץ וכל תולדותיהם הם גשם אחד בכמות ונבדלים זה מזה אך באיכות וצורה; וגם האש והאוויר הם גשם בעל כמות ובלתי נבדל מהארץ והעצים בבחינת הכמות ("שפת אמת" מאת הרבי יצחק סאטנאב, שלא כדעת הרמב"ם ז"ל (שם), שהאמין בשני חומרים לשמים ותולדותיהם, וארץ ותולדותיה. ועיין רמב"ן פרשת בראשית ועיין מורה פרק ע"ב לחלק הראשון. [רמב"ן, בראשית א 1: "ודע, כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם".] וצריך עיון. עיין חקירה על חידוש העולם למורנו הרמ"מ ז"ל בחלק א' ישוב על זה, עיין שם).

הערה א: צריך לדעת, כי חומר ראשון, חומר הארבע יסודות, אף כי בעצם הוא משותף לכל היסודות והוא מוכן לקבל כל הצורות, כמבואר. עם כל זאת צריך לאמור כי חומר כל יסוד - עוד קודם שנתהווה בו צורת היסוד - היה מוכן לקבל רק את צורת היסוד הזה הנגלה בפני עצמו. (כמו שאמר הרמב"ם ז"ל בפי"ט לשני, עיין שם. ונקרא בדברי הרב מלאדי ז"ל בשם "מקור אל הגילוי בפועל ממש" בכתובים בדבר הכתוב: זאת חוקת התורה), כי כן אנו רואים בטבע כלל העולם שמקודם נעשה החומר מוכן לקבל רק הצורה הזו הנגלית, כמו על-דרך משל במה שנתבאר למעלה במאכלים מעופשים שנעשים בטבעם מוכנים רק לקבל צורת התולע ולא לקבל צורת הצפור (וכמו-כן בספר "הברית" חלק א' משנה כ' פכ"ה שיש לכל צורה חומר מיוחד כו', ועיין אברבנאל פרשת "אחרי מות" ופרשת "ראה" ע"פ כי נפש הבשר בדם הוא, בשם החכם). וכן בכל הדברים הנהפכים ונשתנים מן צורה לצורה, הנה מקודם נשתנה ההכנה והמקור בחומר כמבואר. ומה שאמרנו כי החומר הראשון ההיולי, הוא משותף לכל היסודות בלי הפרד, באמת בעצם ובהתחלה הוא משותף לכולם, והוא רק חומר המוכן לכללות צורות העולם, יהיה מה שיהיה, ואינו מוכרע עוד לא לקבל צורת העפר ולא המים או האש כו' (ואינו עוד מקור להם). אולם אחרי כן נעשה בו גילוי והכנה יותר, להיות מוכן בכוח ולא בפועל ומוכרע לקבל רק צורת היסוד היוצא לפועל הפרטי בפני עצמו, ואחר-כך נעשה בו צורת היסוד הפרטי בפועל ממש. וכשיגיע זמן הִשְׁתַּנּוּת היסודות קצתם, לקצתם תשתנה מקודם ההכנה בחומר. ואז בקבלו ההכנה לצורה האחרת פושט את הצורה הישנה ולובש את הצורה האחרת, כמבואר.

הערה ב: הפילוסופים הקדמונים אמרו כי החומר הראשון המשותף במקום סמיכתו לגלגל נשאר בדקותו וזכותו וקיבל צורת האש ולמטה ממנו נתעבה יותר וקיבל צורת הרוח וכן כולם ובעבור רחוקם מן הגלגל התעבה חומרם באיכותו יותר, (רוח חן פרק ז'; רמב"ם הלכה ל' יסודי התורה פרק ג' הלכה י'; ועייין כוזרי מ"ה סימן ב'). [רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ג' הלכה י': ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד, שאינו כגולם הגלגלים; וברא ארבע צורות לגולם זה ואינן כצורת הגלגלים, ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה: צורה ראשונה - צורת האש, נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהן גוף האש; וצורה שניה - צורת הרוח, נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח; וצורה שלישית - צורת המים, נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים; וצורה רביעית - צורת הארץ, נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ. נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופים מחולקים זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל; הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש, למטה ממנו גוף הרוח, למטה ממנו גוף המים, למטה ממנו גוף הארץ, ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל.] והאמת הוא לדעתי כמו שנאמר בהכוזרי (שם סימן ד' וסימן י') כי כן גזרה חכמתו ית'. וכמו-כן הרמב"ם פרק י"ט לחלק שני, עיין שם. וכן גזרה חכמתו ית' אשר יסוד העפר יתעבה החומר וישתנה יותר מערך השינויים אשר בין אש ורוח ומים. והפרד יותר גדול יש בין המים והעפר מערך ההפרד והשינוי בין היסודות הקדומים. ראה הערה לפרק ד' להלן.